הכרעת דין בתיק תת"ע 29424-08

בית המשפט מודיע על זיכויה של הנאשמת הגב' לודמילה קרניבה מן העבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

בית המשפט גם מודיע כפועל יוצא מכך על זיכויו של הנאשם מר אליהו ירקוני בתיק 29415/08 הקשור לתיק זה, והכל כפי שינומק ויוסבר להלן.

כלפי הנאשמת לודמילה קרניבה נרשם דו"ח והוגש כתב אישום אשר בו יוחסו לה עבירות של נהיגה ברכב ללא רשיון נהיגה תקף ומכח כך גם ללא ביטוח תקף.

במקביל נרשם דו"ח והוגש כתב אישום גם כלפי בעל הרכב בו נהגה הנאשמת - הוא מר אליהו ירקוני - וזאת באישום של התרת נהיגה לגברת לודמילה קרניבה בהיותה עפ"י הטענה חסרת רשיון נהיגה תקף וביטוח תקף - הוא התיק 29415/08 הקשור בדרך זו כאמור לתיק 29424/08 ע"ש הגברת לודמילה קרניבה.

לאור המהות ולצורך נוחיות הדיון אוחד הדיון בשני התיקים.

לא היתה מחלוקת בפי ההגנה (וב"כ הנאשמת מייצג גם את הנאשם אליהו ירקוני)  כי הנאשמת אכן נהגה ברכבו של מר ירקוני במקום ובזמן כמתואר בכתב האישום

(בתאריך 26.6.08) וכי מר ירקוני גם אכן התיר לה לנהוג ברכבו באירוע דנן.

המחלוקת שכן קמה בין הצדדים היתה האם רשאית היתה על פי דין הגברת לודמילה קרניבה לנהוג בישראל עם רשיון הנהיגה הלאומי הזר התקף שברשותה (ואף היה בידה רשיון נהיגה בינלאומי תקף) או שמא לא היתה רשאית לעשות כן ונזקקה תחת זאת לרשיון נהיגה ישראלי.

אין חולק על כך שרשיון נהיגה ישראלי לא היה בידה של גברת לודמילה קרניבה.

ברור הוא אגב כי כל הכרעה בשאלה האם ביצעה הגברת לודמילה קרניבה את העבירות המיוחסות לה משליכה על השאלה האם ביצע מר אליהו ירקוני את העבירות אשר מיוחסות לו, שהרי אם ייקבע שהנאשמת ,הגב' לודמילה קרניבה, רשאית היתה לנהוג בישראל עם רשיונה הזר בעת הרלבנטית אזי ממילא גם לא יהיה מקום לומר שמר אליהו ירקוני חטא בעבירה של התרת נהיגה למי שאיננה מורשית לנהוג, וההיפך מכך באם ייקבע שגב' לודמילה קרניבה לא היתה רשאית לעשות כן. 

עמדתי בעקבות מתן הדעת לנתונים ולראיות שבפני היא כי אין לומר שהנאשמת ביצעה את העבירות שיוחסו לה ומכאן גם שאין כאמור לומר שמר ירקוני ביצע את העבירות אשר  מיוחסות לו.

ואסביר:

תקנה 567 א. לתקנות התעבורה, אשר התביעה סבורה כי הנאשמת נכנסת תחת הוראתה, עוסקת ב- "עולה חדש", "אזרח ישראל" או "תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע".

אין טענה בפי התביעה כי הנאשמת היא עולה חדשה ואף אין טענה בפי התביעה כי הנאשמת היא אזרחית ישראלית.

עמדת התביעה, כביטויה בסיכומיה בתיק זה, היא כי הנאשמת היא תושבת ארעית אשר ראתה בישראל את מקום מושבה הקבוע וכי עדות לכך, לטעמה של התביעה, הם "נסיונה ונסיונות הנאשם (מר ירקוני) לקבל עבורה אזרחות ישראלית". (ראה נא את סיכומי התביעה בעמוד 1 לפרוטוקול מיום 1.2.11).

הנה כי כן, התביעה מכירה למעשה בכך שהנאשמת איננה אזרחית ישראלית אלא אך נעשים נסיונות כדי לקבל עבורה אזרחות ישראלית.

התביעה גם מכירה למעשה בכך שהנאשמת גם איננה תושבת ישראל הרשאית לשבת בישראל ישיבת קבע, שהרי לא די בכך ש"הנאשמת ראתה בישראל את מקום מושבה הקבוע" (כלשון התביעה בסיכומיה) אלא יש פוזיטיבית להראות שעסקינן פורמלית בתושבת ישראל הרשאית לשבת בישראל ישיבת קבע.

אין בפני אמירה מפי התביעה כי הנאשמת דנן היתה בגדר תושבת ישראל הרשאית לשבת בישראל ישיבת קבע.

אם אין הנאשמת "עולה חדשה", אם אין היא "אזרח ישראל", וגם אין היא "תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע", אזי גם אין היא נכנסת אם כך לאותם מקרים שבהם עוסקת תקנה 567 א. לתקנות התעבורה שכותרתה  "רשיון נהיגה לעולה חדש ולתושב חוזר".